Landscape

בעיירה פרובינציאלית ברוסיה התיכונה, בחורף מושלג וקר, ממתינים עשרות נוסעים בתחנת אוטובוס. בתנועת מצלמה פנורמית-מעגלית אינסופית, לוכד הבמאי סרגיי לוזניצה, כנסייה עם טיח מתקלף, בתי עץ בקצה שדה, דרך המובילה מחוץ לעיירה, ולבסוף - פנים אנושיות, עיניים מציצות מבין שכבות הגנה מפני הקור העז.

צלילים מרובדים של הכיכר, משפטים מתנדפים באוויר המקפיא, אנשים מתנדנדים, דמויות מדברות, נוגעות זו בזו בקולותיהן; הצלילים שלהן כל כך קרובים כך שהם הדבר היחיד שיכול להפר את בדידותן.